פסק-דין בתיק ת"א 20271/03

1.    מ.ש.א. השקעות בע"מ (להלן: " מ.ש.א." או "ה חברה") הוקמה בינואר 1996 ע"י הנתבעים 4-2, ועם פתיחת חשבונה בבנק התובע (להלן: " הבנק"), חתמו שלושת הנתבעים על " ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום" להבטחת חובותיה לבנק.

בפברואר 2003 הוגשה על ידי הבנק תביעה זו כנגד מ.ש.א. והערבים לה - הנתבעים 4-2. לעת הגשת התביעה עמדה יתרת החוב של מ.ש.א. לבנק על סכום של 447,340.61 ש"ח.

2.    מ.ש.א. והנתבעים 2 ו-3 לא בקשו רשות להתגונן, אך רק במאי 2004 ביקש ב"כ הבנק פסק דין כנגד מ.ש.א. לאחר שבתחילת אותו חודש הוגשה בקשה מוסכמת למתן פסק דין כנגד הנתבעים 2 ו-3.

בכל המקרים התבקש פסק דין על מלוא סכום התביעה, אך ב" הסכם לפרעון חוב" שנעשה עם הנתבעים 2 ו-3 נקבע שפסק הדין יעוכב ולא יוגש לביצוע כל עוד נתבעים אלה עומדים בהתחייבויותיהם  כלפי הבנק על פי ההסכם האמור. לפי הסכם זה היה על הנתבעים 2 ו-3 לשלם לבנק בתוך 7 ימים סכום של 347,301 ש"ח, ואת יתרת החוב של מ.ש.א. - " עד שנה וחצי מיום שיודיע להם הבנק כי ניתן פסק דין כנגד מר אלהרר ארמונד...".כן הוסכם שהבנק יפעל לגביית יתרת החוב מהנתבע 4 והנתבעים 2 ו-3 יסייעו בידו " באמצעות מתן מידע".

הנתבעים 2 ו-3 עמדו בהסכם וב-26.4.2004 הוזרם לחשבון מ.ש.א. סכום כולל של 347,300 ש"ח. יתרת החוב של מ.ש.א לבנק לאפריל 2004 עמדה על 523,685 ש"ח, והסכום ששולם על ידי הנתבעים 2 ו-3 היווה כ-2/3 מהחוב אז.

3.    הרחבתי בעניין ההסדר שבין הנתבעים 2 ו-3 לבנק, לפי שחלק נכבד מטענות הנתבע 4 (להלן: " הנתבע"), בבקשת הרשות להגן התמקדו בהתנהלות של הבנק כלפי מ.ש.א. ובעלי השליטה הנוכחיים בה - הנתבעים 2 ו-3.

הנתבע אף הגיש נגד הבנק תביעה שכנגד (ת.א. 20271.1/03) בעילה שהבנק גרם לו נזקים בשל ההתנהלות האמורה. את התביעה שכנגד העמיד הנתבע על סכום של 176,384 ש"ח שהוא סכום יתרת חובה של מ.ש.א. לבנק למועד הגשת התביעה שכנגד (1.12.04) לאחר שחלק ממנו סולק כאמור על ידי הנתבעים 2 ו-3. 

4.    השותפות בין הנתבע  לנתבעים 2 ו-3 לא עלתה יפה, ובתחילת 1999 פרש הנתבע  מ-מ.ש.א. עם פרישתו, רכש הנתבע מ-מ.ש.א. את חלקם של הנתבעים 2 ו-3 במכון לצילום מסמכים, וכל השלושה חתמו על הסכמה בנוסח זה:

"אני ארמונד אלהרר מוותר בזה על כל הזכויות שלי במש"א ומבקש לקבל שחרור כתוב בכתב ע"י עו"ד".

על יסוד ההסכמה הזו ביקש הנתבע מהבנק לשחרר אותו מערבותו לחובות מ.ש.א . הבנק השיב  לנתבע במכתב מה-2.2.2000 כי ערבותו מחייבת אותו: " בעד התחיבויות הלקוח כלפי הבנק כפי שתהיינה בתום חודש ימים ממועד קבלת הודעתך בכתב, ובתנאי שהפסקת ערבותך לא תפגע באחריותם של יתר הערבים הנוספים לחשבון" (נספח יח' לכתב התביעה).

עוד באותו חודש הודיע הבנק ל-מ.ש.א. ולערביה, כי מועד הפירעון של ההלוואה בסכום של 541,068.04 ש"ח יחול באפריל 2001 וכי אין בדעת הבנק להאריך את ההלוואה לתקופה נוספת.

הבנק  אגב, מתייחס במכתבו הנ"ל להלוואה מיום 10.12.00, אך הפעילות של מ.ש.א. בחשבונה, כפי שעולה מהראיות, לא התבצעה באמצעות העמדת מסגרות אשראי בחשבון החברה, כי אם באמצעות הזרמת הלוואות לחשבון לכיסוי יתרות החוב, ונראה שההלוואה הזו "החליפה" הלוואה קודמת.

5.    הנתבע ראה במכתב הבנק מפברואר 2002 דרישה לפירעון החוב, ובא כוחו פנה לבנק במכתב שבו הוא מעמיד את הבנק על כך שמרשו פרש מהחברה; כי בעלי המניות הנותרים, הלא הם הנתבעים 2 ו-3, קבלו על עצמם לסלק את כל יתרת החוב לבנק שבמועד פרישת הנתבע עמדה על כ-  545,000  ש"ח;  כי על הבנק לפעול קודם כל כנגד מ.ש.א. שהיא החייב העיקרי, וכל עוד לא יעשה כן, הבנק מנוע מלפנות אל הנתבע.

בד בבד מביא ב"כ הנתבע לידיעת הבנק את פרטיהם של 3 נכסים של מ.ש.א. " על מנת שיוקל עליכם להתחיל בהליכים כנגד החברה ולעקל את הנכסים הרשומים על שמה".

תשובת הבנק למכתב הזה הייתה שאם ינקטו הליכים כנגד מ.ש.א. וכנגד הערבים לה הדבר יעשה על פי " שיקול דעתו הענייני והבלעדי"; כי הנתבע היה בעל עניין ב-מ.ש.א. בעת שחתם על ערבותו; מכיוון שכך אין הבנק חייב למצות תחילה את ההליכים כנגד החברה, וממילא בשלב זה טרם נדרש פירעון החוב מהערבים.

בתגובה למכתב זה הודיע ב"כ הנתבע לבנק במכתבו מה-11.4.2001, שהוא עומד על כך שהבנק יחל בהליכים כנגד מ.ש.א.; כי למרשו "יש את כל היסוד להניח כי החברה עושה הכל כדי להבריח את נכסיה, על מנת שלבנק לא תהיה ברירה, אלא לרדת לנכסיהם האישיים על שבעלי המניות בחברה", וכן שהוא מקווה שהבנק יפעל בתום לב משום ש "עד כמה שזה נראה, בשלב זה למרשי, יש כאן נסיון להעדפת לקוחות".

6.    מספר ימים לאחר מכן, ב-19.4.2001, שוגר לנתבע מכתב דרישה לפירעון החוב מכוח ערבותו.

אך כשהנתבע מגיב על דרישת החוב בדרישה ליידע אותו אם הוחל בהליכים כנגד מ.ש.א. ואם הוטלו עיקולים על הנכסים שפורטו, מתעלם הבנק בתשובתו מהדרישה הזו כמו גם מהעובדה שהנתבע כבר נדרש לפרוע את החוב מכוח ערבותו ומזכיר בתשובתו רק את פניותיו החוזרות ונשנות ל-מ.ש.א. בעניין החוב.

עוד מודיע הבנק שמתנהלים מגעים בלתי פורמאליים עם החברה ובעלי השליטה בה על מנת להביא לכיסוי החוב; דוחה את הטענות על העדפת לקוחות; טוען ש "הבנק פועל באופן מקובל וסביר ובוודאי שבתום לב על מנת שיוחזרו לו סכומי ההלוואות שנתן ללקוחותיו מחד, תוך ניסיון לגלות התחשבות והבנה עסקית ועניינית למצבם של החייבים והערבים לבנק, מאידך".